העצמת הילד באמצעות גמילה מחיתולים

מיכל הרפז

גמילה עבור ילדים יכולה להיות מעייפת, איטית, מסורבלת ומשנה סדרי עולם, אבל היא יכולה להיות גם קלילה, מהירה וידידותית לסביבה, גם כשמדובר בגמילה מטיטולים. הגמילה מן הטיטולים דורשת מן הילד לשלוט על הסוגרים שלו באופן טבעי, לבקש ואף לגשת לעשות בעצמו, להיפטר ממסורת הטיטולים שהכיר עד כה ולהיכנס אל עולם חדש, כאשר כל צעד בו נראה גדול יותר.

"עלינו להבין כי הילד, כמו גם ההורה, עובר דרך הגמילה תהליך רגשי, פסיכולוגי וחברתי. עלינו לשאול את עצמנו ובעיקר אותו האם הוא אכן בשל להיפרד מן החיתול " .

הורים רבים חוזרים על הטעות הנפוצה ומזהים סימן או התעניינות קטנה מצד הילד וממהרים לרוץ אל תוך שלב הגמילה, כשהילד לא תמיד יודע או מוכן להתחיל".

מהי גמילה
פירושה השתחררות מהרגל או התמכרות, שמזיקה או מפריעה לתפקודינו.
גמילה מעשיית צרכים בחיתול, היא גמילה מהרגל אחד מתוך רבים המוכרים לנו (גמילה מיניקה, משימוש בבקבוק, אצל מבוגרים גם: עישון, הרגלי אכילה, סמים, ועוד ועוד.....) ברוב הגדול של המקרים, הגמילה היא תהליכית, ואורכת זמן, שבו לומד האדם להסתגל לסגנון חיים חדש בתחום זה או אחר.

מתי ילד יכול היגמל?
1.מודעות גופנית
הילד צריך להאמין שהוא יכול לשלוט על גופו ולרצות לנסות לעשות זאת. הוא צריך להיות מסוגל להרגיש גירויים פנימיים כדי לקשר לחץ בשלפוחית עם הליכה לשירותים.

2.יכולת נוירולוגית ושרירית
יכולת השליטה הנוירולוגית והשרירית מותני לא רק בגיל אלא גם בתהליכים התפתחותיים, השונים בין ילד לילד. מצבים של אי תקינות או של פיגור (התפתחותי, כללי, או נקודתי) מגדילים מאד את הפער בין ילדים, גם אם הם בני אותה משפחה.

3.מניע פנימי
הילד צריך לרצות להיות דומה לאחרים - להורים, למבוגרים שמטפלים בו, לאחים גדולים, ולילדים אחרים בגן או בשכונה.

• רצון להיות גדול - שהרי שליטה בצרכים מזוהה בתרבות עם גדילה.
• רצון להיות עצמאי - ילד גמול לא נזקק כל הזמן לעזרת מבוגרים.
• נכונות לוותר על מה שנעים, כדי להתקבל בחברה.
• יכולת שליטה עצמית - להתאפק ולבלום, גם כשקל יותר לא להתאפק.
• יכולת לעמוד בתסכול - כיוון שבשלבים הראשונים גם אם מתאמצים, לא תמיד מצליחים.

מבחינת הילד מדובר בתהליך מורכב. עד היום יכול היה לעשות בחיתול, ופתאום משהו הִשתנה. אם הפרשותיו יקרות - מדוע מורידים את המים? אם משהו נופל מהגוף - מי יודע מה עוד יעלם? אם הקקי יקר כל כך - מדוע לא אוהבים את ריחו? אם הוא אוהב את אמא ואבא - מדוע שלא ייתן להם שי בצורת פיפי או קקי על ברכיהם?


באיזה גיל כדאי/מומלץ להתחיל?
תהליך החינוך לניקיון לא מתחיל ברגע מסוים. כבר בהיותו פעוט, ההורה מסביר לילד את תהליך החלפת החיתול: "עשית קקי, בוא נוריד את החיתול וננקה את הטוסיק". כך לומד הילד לקשר בין ניקיונו לבין הורדת החיתול.

על השאלה מתי כדאי להתחיל בתהליך הגמילה אין תשובה מקובלת ומוסכמת.
מחקר משווה בנושא גיל הגמילה הראה שבשנת 1961 רק 10% מבני השנתיים וחצי לא היו גמולים עדיין, בעוד שבשנת 1977, 78% מבני שנתיים וחצי לא היו גמולים. בדור האחרון הושפעו השינויים בגיל הגמילה מתיאוריות פסיכולוגיות, אווירת דמוקרטיה במשפחה, עובדתן של אימהות מחוץ לבית וזמינותם של חיתולים חד פעמיים.


כיצד נזהה נכון סימני גמילה מוקדמים?
ראשית ההתעניינות בגמילה צריכה להתרחש גם בגן וגם בבית, ברגע שהתעניינות מתרחשת במקום אחד בלבד, יש סיכוי שתהליך יתרחש באופן קשה ומסורבל.
הסימנים המזהים ביותר הם כאשר הילד מודיע על עשיית צרכיו, רוצה להיכנס עם ההורים לשירותים, רוצה לראות את צרכיהם ואף את צרכיו, מבקש ללבוש תחתונים, מתעניין בסיר, רוצה לשבת בשירותים, רוצה לנהוג כמו גדול ועוד.


סיבות לדחיית הגמילה
לגמילה חשיבות רבה בתהליך התפתחות הילד. על פי תיאוריות, גיל הגמילה הוא גיל שבו מוצא הילד סיפוק , עניין בהתלכלכות ובמגע באברי ההפרשה שלו, ולכן אין להפעיל לחץ רב מדי על ילד צעיר. כדי לא לגרום לילד נזק רגשי, גרמו התיאוריות הדינמיות לדחיית גיל הגמילה.
סיבות נוספות לדחיית גיל הגמילה הן האווירה הדמוקרטית במשפחות, שגרמה להורים לדרוש פחות מילדיהם, ולשים להם פחות גבולות, ועבודת האימהות מחוץ לביתן. זו גרמה לדחיית גיל הגמילה כדי להקל על התהליך ולקצר את הדרך. גם זמינותם של חיתולים חד פעמיים (שעלותם, עד תום הגמילה, נאמדת בכאלפיים דולר) ובעלות על מכונת כביסה, המקלה על תהליך הניקיון, היוו סיבות לדחיית גיל החינוך לניקיון בדור האחרון.

מה רע בחינוך מוקדם מדי לניקיון?

• התהליך עלול להמשך זמן רב.
• עלולה להתפתח התנגדות לגמילה.
• עלולה להתפתח בעיה ביחסים בין הילד להורים.
• עלולה להופיע תחושת כישלון, ובעקבותיה פגיעה בדימוי העצמי, עצב, או שינוי בהתנהגות או במצב הרוח.
• עלולים להופיע סימני מצוקה כמו גלויי תוקפנות, קשיי הסתגלות, בעיות בשינה באכילה, ועוד.
• עלולה להופיע עצירות או התאפקות ממושכת, כתוצאה מתחושות קשות של חרדה.
• עלולה להופיע תגובה של פאניקה, בכול פעם שהילד מפספס.
• הילד עלול לרוץ להתפנות כל מספר דקות.

הסיבות שהורים גומלים לפני המועד המתאים לבשלותו של הילד
1. תרבותיות - גמילה מחיתולים היא תהליך שמתרחש בתרבות שלנו בין גיל שנתיים לשלוש (ברוב המקרים). הגיל והאופן בו פעוטות נגמלים הוא תלוי תרבות. בעבר גמלו תינוקות בגיל מוקדם יותר בגלל חוסר הנוחות של חיתולי הבד ומשום שהם לא היו היגייניים. הגישה החינוכית היום מכוונת יותר לייחודיות של כל ילד ולקצב ההתפתחות שלו. כבר לא מנסים לגמול את כל הפעוטות באופן קולקטיבי, באותו אופן ובאותו הגיל, ובמקום זאת מנסים למצוא עבור כל אחד את הקצב והאופן המתאימים בשבילו. עדיין, יש לחץ חברתי שמופעל על ההורים לעמוד בנורמות חברתיות ולגמול את ילדם בגיל מסוים.
2. הורים עלולים להיחשף ללחץ חברתי
3. לחץ של הגן - כל הילדים בגן כבר גמולים אולי תגמול אותו גם
4. שיקולים כלכליים
5. הקלה על ההורים - חוסר מוטיבציה של ההורים לחתל יותר מילד אחד
6. רצון להרשים את הסביבה
7. תחרות בין חברים/בני משפחה

מהם הגורמים שיש לקחת בחשבון בהחלטה על תחילת הגמילה?

בשלות פיזית
קריטריון חשוב המעיד על בשלות הילד הוא השגתם של יעדים התפתחותיים קודמים, כמו הליכה, שליטה בידיים, ישיבה, ומעבר ללא קושי מתנוחה לתנוחה. הצלחת תהליך הגמילה מותנית בבשלות הילד, וליתר דיוק ביכולתו לשלוט בשרירים. יכולת השליטה בשרירים הסוגרים את פי הטבעת מתפתחת לפני השליטה בשרירי שלפוחית השתן. יחד עם זאת, אין זה אומר שגמילה מצואה מתרחשת מוקדם יותר, זאת בשל מעורבותם של תהליכים רגשיים.
רוב הילדים בשלים פיזית לגמילה בגיל שנה וחצי עד שנתיים וחצי. אחד הביטויים לבשלות זו הוא העובדה שהילד אינו רטוב כל הזמן, אלא נשאר יבש במשך פרקי זמן שהולכים ומתארכים לאחר החלפת חיתול. ילד שהחיתול שלו יבש במשך שעתיים הוא ילד בשל לגמילה. ביטוי נוסף לבשלות זו הוא כאשר הילד מודיע (בתחילת התהליך או במהלכו) שהוא עושה קקי או פיפי ("אני עושה פיפי"). ילד בשל לגמילה מסוגל ללכת ולשבת בלי עזרה, לתפוס חפצים ולהחזיק בהם, ולרדת מהמיטה. בשלות פיזית פירושה גם יכולת מוטורית וקואורדינטית טובה. ילדים שמרבים ליפול, חסרי שקט, ואלה ששולטים טוב פחות על גופם, מתקשים יותר בתהליך הגמילה.

הבדלים אישיים בין ילדים, - הבדלים סנסוריים
רגישות העור לרטיבות, למשל, קובעים גם הם. ילדים שכבר בגיל צעיר מגלים חוסר סובלנות כלפי רטיבות, ובוכים כל אימת שהחיתולים רטובים, נגמלים ביתר קלות. ילדים אחרים, שאינם מוטרדים מרטיבות, ישתפו פחות פעולה.

בשלות קוגניטיבית
כאן מדובר בהבנה של רצף הסיבתיות. בנושא הגמילה, מדובר בהבנה של הקשר בין איתותים גופניים של לחץ בשלפוחית השתן או בפי הטבעת, לבין הִתְפַּנוּת. זו היכולת להבין את הקשר בין תחושות לבין התוצאות שלהן. ילדים מאותתים על מודעות זו כשהם עוצרים את פעילותם (או הולכים להסתתר) כשהם מתחילים את תהליך יציאת השתן או הצואה.
הבשלות הקוגניטיבית כוללת גם הבנה, חלקית אומנם, שמה שמופרש הוא פסולת, ולא חלק מהגוף. בשלות זו אינה מחייבת "הוראה מכוונת" מצד המבוגרים, והיא מתבססת כחלק מתהליך התפתחותי. יש הסבורים שבשלות קוגניטיבית כוללת גם יכולת של הילד לתקשר מילולית עם סביבתו, להודיע שהוא רוצה להתפנות, ולהבין מושגים כמו יבש, רטוב, סיר, וכדומה.

בשלות רגשית
בשלות רגשית מושפעת מאד מיחסים טובים בין הילד ומשפחתו, וכוללת מספר היבטים: רצון להיות עצמאי, ולא רק בתחום הניקיון. הבשלות הרגשית באה לידי ביטוי ברצונו של הילד לאכול לבד, להתלבש לבד, ולא להזעיק את המבוגר לעשות דברים שהוא יודע לבצע בעצמו. להיות עצמאי משמעו גם להיות בעל שליטה על הגוף, ובעל יכולת לעצור את הדחף המיידי להתרוקן.
בשלות רגשית כוללת גם את המוכנות להתאמץ כדי לזכות בהערכה חברתית, היכולת לעמוד באכזבות, והרצון להיות קשוב לגוף ולהתאים את התגובות לשדרים הנקלטים. גם חירות יחסית מקונפליקטים היא תנאי לשיתוף פעולה מצד הילד. כפי שציינתי, אחד הביטויים לבשלות רגשית הוא התנהגות עצמאית יותר מבעבר של הילד. בהקשר זה, הוא לא רק מפגין רצון לאכול ולהתלבש לבד, אלא גם מראה יכולת להיות עצמאי במשחק ובפעילות, להתאפק ולדחות סיפוקים.
בשלות זו מתבטאת גם ברצון להוריד לבד מכנסיים ותחתונים. אחד הביטויים הברורים שלה הוא רצונו המפורש של הילד להסיר את החיתול - הצהרה מילולית גלויה על צורך להתפנות. בשלות רגשית באה לידי ביטוי גם במודעות ליציאות, כשהילד מסמן להורים שהוא מבין שהוא עושה קקי (משמיע קולות, הולך לפינה מסוימת, מראה שהתלכלך, מבקש להוריד חיתול מלוכלך), והיא כוללת גם מודעות לסדר ולניקיון.

בשלות חברתית
בהקשר הגמילה, מדובר ברצון להיות דומה לאחרים שמתפנים בשירותים. אחד הביטויים לבשלות זו הוא התעניינות בהליכת אחרים לשירותים, ואפילו רצון לראות אותם מתפנים. בעניין זה חשוב לציין: הקור מגדיל את תדירות ההשתנה, ולעתים מקשה על ההתאפקות (אם כי לא בהכרח).
יחד עם זאת, לא כדאי להתחיל את תהליך הגמילה לפני שהילד בשל, רק כדי לא לפספס את הקיץ. עיקר הקושי בגמילה בחורף נופל על ההורים. מבחינת הילד, אין לקיץ יתרון חד משמעי, ובבתים שבהם יש הסקה, ההבדל בין חורף לקיץ פחות קריטי. יש מקרים, לא שכיחים, שבהם ילד שנגמל בקיץ שב להרטיב בחורף.

אירועים צפויים שדורשים השקעת אנרגיה
אירועים כאלה עלולים להקשות על תהליך הגמילה. כך, למשל, קשה לגמול ילד סמוך מאד להולדת תינוק, לטיפול רפואי משמעותי, לפרידה מדמות משמעותית (עקב נסיעה, מילואים או גירושים). מקרה של מוות במשפחה עלול, כמובן, להקשות על הגמילה או לגרום לנסיגה גם כשכבר היו הישגים.
מחקרים הראו שפרידה מאחד ההורים בתקופת הגמילה עלולה לעכב את התהליך. לא תמיד יודעים הורים מה ילחיץ את ילדם. לעתים, ילד לחוץ כבר בזמן ההריון, עוד לפני שנולד התינוק. במקרים אחרים, מחלתו של סב עלולה להיות גורם מלחיץ גם אם הילד עצמו אינו קשור אליו. מספיק שההורים יהיו לחוצים כדי שהילד יגיב ללחץ שלהם.

מתח משפחתי
יש לשקול בזהירות אם להתחיל בגמילה בתקופה שבה צפוי עומס משפחתי קיצוני, כמו מעבר דירה, תקופת בחינות להורים לומדים, או זמן שבו יהיה קשה, מסיבות שונות, לגייס סבלנות רבה.

מתי מצפים שילד לא ירטיב או ילכלך?
הציפייה היא שילד עד גיל 3- ½3 ייגמל ביום, ועד גיל 5 ייגמל בלילה. לפני גיל 4 (ביום) ו5-6 (בלילה), נוטים לא לראות את ההרטבה כבעייתית.
הגדרת הרטבה כבעיה מתבססת גם על נתונים משפחתיים. יש משפחות המאופיינות בגמילה מאוחרת. יתכן שהדבר נובע מגורם פיזי, כמו שלפוחית קטנה או שרירים חלשים, וייתכן שמדובר בסיבה פסיכולוגית, כשההורים לא מצפים שילדיהם ייגמלו מוקדם מהם.
גם ציפיות תרבותיות קובעות את הגיל שמעבר לו הרטבה או התלכלכות נחשבות בעייתיות. בארץ, בולט הפער בין עולים מברית המועצות - שנוטים להתחיל את החינוך לניקיון מוקדם יותר, מפני שכך נהוג בארץ שממנה באו – לבין ילידי הארץ, שמתחילים בחינוך לניקיון מאוחר יותר.

מה קורה כשדוחים את החינוך לניקיון מעבר לזמן הבשלות?
אצל ילד שאינו סובל מקושי כלשהו, דחייה לגיל 3, או מעבר לו, אינה מבטיחה תמיד את קיצור התהליך. הילד עשוי להתקבע בהרגל המוכר לו, ולהבין שלא מצפים ממנו להיגמל. עיכוב בתהליך מעבר לזמן הבשלות יכול לטעת בילד מסר של "אתה קטן", ולהיות חלק מקושי לשים גבולות.
ילד בשל, שהולך לגן שבו הילדים האחרים גמולים, עלול להרגיש לא נוח. במקרה כזה, העיכוב בגמילה יכול להיות קשור לסיבות אחרות: אי אמון בילד, רצון לא מודע להשאירו קטן, או חשש מתהליך הגמילה הצורך סבלנות ואנרגיה מההורים.
לעתים, בנות בשלות מעט לפני בנים, בגלל התפתחותן המהירה יותר בגיל הרך (ראו פירוט בפרק המוקדש לנושא הבדלים בין בנים לבנות בתהליך הגמילה.

מי הילדים שיהיו בשלים לגמילה רק מאוחר יותר?

• ילדים שנולדו טרם זמן (ולכן "חסרה להם" תקופה.
• ילדים שהיו חולים תקופה ממושכת בינקות (אם כי הם לא תמיד יהיו בשלים פחות.
• ילדים הסובלים מקשיי התפתחות (קושי בהתפתחות מוטורית, קושי בדיבור או בהבנת שפה) או מפיגור שכלי.
• ילדים שהאנרגיה שלהם מופנית להתמודדות עם שינויים (כמו, למשל, לידת אח, מעבר דירה, גירושי הורים וכדומה ) .
• ילדים הסובלים מטראומה (כדוגמת תאונת דרכים, מוות במשפחה ) .
• ילדים הסובלים מהתעללות (אלימות, גילוי עריות)

 
האם קורה שילד נגמל מעצמו?
יש ילדים שיוזמים את הגמילה בעצמם. הם מבקשים לא לחתל אותם, מבקשים סיר, או עזרה בהתפנות בשירותים. גמילה שבאה מיוזמתו של הילד, מתרחשת מהסיבות הבאות:

• הילד בשל, אך ההורים טרם החליטו להתחיל בתהליך הגמילה (בגלל עונת השנה, שינויים צפויים  במשפחה, היותם עסוקים, וכו')
• בהשפעת ילדים אחרים בגן, ו/או בעידוד הגננת.
• בגלל רגישות לחיתול רטוב או מלוכלך. ילדים בעלי רגישות זו מעדיפים לעשות כל מאמץ כדי לא  לחוש במגע הרטוב.
• רצונו של הילד להיות גדול.
• יהיו ילדים שיקדימו להיגמל כדי לְרַצוֹת מישהו שהם רוצים בהערכתו או אהבתו.

 חשוב להיענות לרצונו של הילד, כיוון שגמילה מתוך הנעה פנימית היא התהליך האופטימלי. גם אם התהליך לא מצליח, אין להתנגד לילד המבקש להיגמל.
ישנם מקרים לא מעטים שהורים מתקשים לעמוד בפספוסים, ומעדיפים להמתין עם הגמילה, ובינתיים לצאת מן הבית עם ילד מחותל או להשכיב ילד מחותל לישון. למרות כל הנימוקים (שלא יתקרר, שלא יצטרכו להחליף מצעים כל בוקר), יש לשתף פעולה עם ילד שמבקש לא להיות מחותל, ולא לתת לו הרגשה שלא מאמינים ביכולתו להיגמל, או להוכיח לו שלא צדק. כמו במרבית תחומי החינוך כך גם כאן - צריך להיות חכם, לא להיות צודק.

מדוע גן הילדים צריך להיות שותף לתהליך?
גמילה הוא נושא שמעורר הרבה מאוד מחלוקות וכמוהן, גם בעיות. הגמילה מצריכה שיתוף פעולה של הצדדים הנוכחים בחיי הילד. אחת הבעיות המרכזיות היא שבדרך כלל הכללים בגן והכללים בבית מאוד שונים, כמו גם ההתייחסות לגישות השונות. לא פעם יוצא שההורה מזהה סימן קטן אצל ילדו, מתכונן מאוד לתהליך הגמילה ואף משתף את הגן שחושב, שהילד כלל אינו מוכן. מה שבהחלט לא קורה הפוך. מכאן עולים כעסים, תהיות, מי יודע טוב יותר מה הכי טוב לילד?
לא תמיד החלטותיהם של הורים נעשות משיקולים נכונים. הורה חייב לזכור שהילד ורק הילד, יכול לשלוט על הסוגרים שלו. ההורה ברוב הפעמים לוקח את האחריות על עצמו, כשהיא בעצם כולה של הילד.  מצד הגן יכול להתעורר תסכול גדול, מצד אחד הם רוצים מאוד לרצות את ההורים שדורשים לגמול את הילד, מן הצד השני הם בעלי ניסיון, יודעים ומבינים שהילד אינו מוכן.


ההבדל בין תהליך הלמידה לתהליך הגמילה.

מהו תהליך למידה ?
זהו תהליך אליו נחשף הילד בהיכרותו הראשונית של הגמילה.
למרות שהורים רבים נבוכים מחשיפה של ללכת לשרותיים עם הילד, לא ניתן לפסוח על כך. בתהליך זה הילד רואה לראשונה כיצד ההורים, האחים והסביבה הקרובה נוהגים בזמן שהם נמצאים בשירותיים. חשוב להמחיש לילד כיצד מורידים את המכנסיים, כיצד יושבים על השירותים... אם הילד לא ייחשף לתהליך זה הוא ולא יכיר אותו ולא ידע כיצד לנהוג.

מהו תהליך הגמילה ?
זהו הזמן בו ברור לילד, להורה ולגן שאכן הילד מכיר ויודע מה עליו לעשות כאשר הוא צריך לעשות את צרכיו. בתחילת התהליך אנו מוודאים שהוא בשל רגשית, מוטורית, חברתית, קוגניטיבית (שכלית) להתחיל בתהליך ושהוא מוכן להיפרד ממנו!!!
הלמידה נעשת בעיקר בבית, אך ברגע שהתהליך מתחיל, הוא צריך להתחיל בו זמנית בבית, ובגן. אחרת הילד מתבלבל.

כללי ברזל להצלחה בתהליך

•  שתפו את הגננת והתייעצו עימה במחשבה הראשונית שלכם לגמול את הילד מחיתולים.
• קבעו שיחה, כל צד יציג את עמדתו. בסיכומה של השיחה מתקבלת החלטה משותפת מהי הדרך הנכונה לצרכי אותו הילד .
• הדרך להצליח בתהליך הגמילה היא ליצור שיתוף פעולה מלא בין הבית לבין הגן ולכן קבעו פגישה עם הגננת כדי לברר כי אכן הילד בשל לגמילה. בהמשך תציג הגננת תוכנית עליה היא ממליצה.
• מכאן הגן והבית יוצאים לדרך משותפת שהוסכמה בשיחה המוקדמת. חשוב ששני הצדדים ידבקו באותה דרך, כך רק באמצעות שיתוף פעולה מלא בין הצדדים- יצליח התהליך.
• תסמכו על הגננת היכנסו לתהליך בסבלנות כאשר אתם פנויים מנטאלית ופיזית. לא בזמן שינויים: מעבר דירה, כניסה לגן חדש, הולדת אח וכדומה.
• הילד בראשית דרכו לא יודע שעליו להתאפק מהרגע שהוא רוצה לעשות את צרכיו ועד הרגע שהוא מגיע לשירותים, הפספוסים הראשונים הם לגיטימיים, הם חלק אחרון ובילתי נפרד של התהליך.
• אל תהפכו את הסיר לנייד- השאירו אותו במקומו, הוא לא צריך לבקר במטבח, בחדר המשחקים או מול הטלוויזיה. הסיר צריך להיות בשירותים, שם אנו עושים את צרכינו.
• פיפי בחוץ עושים בגינה ליד העץ וזאת רק בשעה שאין שרותים בסביבה הקרובה. לקיחת הסיר לכל מקום מטילה את האחריות על ההורה בעוד האחריות כולה מוטלת אך ורק על הילד.
• אל תעשו סיפור גדול מהפספוסים - קבלו אותם בחיוך גדול. התייחסו באמפטיה, החליפו לילד ועברו לסדר היום הקבוע מבלי לשדר אכזבה.
• מסרים כמו יופי, כל הכבוד, התנהגת בבגרות מספיקים בכדי לתת לילד את התחושה שאנו מרוצים ממעשיו. הוא לא זקוק לגלידה או שוקולד בכל פעם שעשה בסיר, מילה טוב תעשה היטב את העבודה.
• קחו בחשבון את הרגרסיות. הן מתעוררות במצבים של לחץ או בשינויים קיצוניים. קבלו אותן כחלק מהתהליך והבינו כי זהו חלק מהשינוי הרגשי שהילד חווה.
• בחנו את עצמכם - במידה והגמילה הייתה קצרה והסתיימה עד שבועיים דעו שילדכם היה פנוי ומוכן לה מכל הבחינות.
• חשוב מאד שבל התהליך יהי המלווה באמון מלא של כל הצדדים: ההורה מאמין וסומך על הגן, הגן מאמין וסומך על ההורה וההורה בוטח וסומך על הילד שהוא מסוגל ויכול לקבל החלטה מתי להיגמל ולקחת אחריות עליה

ספרים לילדים
לא רוצה חיתול יותר / רונדה
סיר הסירים / אלונה פרנקל

להורים
גמילה/ד"ר עדנה כצנלסון
גמילה/תמר שיטה
גמילה מחיתולים – איך להתחיל את החינוך לניקיון וליבשות
לקום יבש – בעיות הרטבה של ילדים, על הגורמים/ברכה טל

קלטת
בלי חיתולים / חני נחמיאס