שבתון - הפורטל השלם למורה המשתלם
הפורטל השלם למשתלם מסלולי לימוד וקורסים מרכז פויירשטיין

מרכז פוירשטיין לקידום כושר הלמידה

ירושלים, רעננה, חיפה

לקשר עם נציג המוסד
שלחו טופס


שלחו לי מידע מפורטל שבתון
הציגו מספר טלפון של מרכז פויירשטייןהצג מספר טלפון
נא רשמו שם מלא ופרטי התקשרות
כדי שנציג יוכל לחזור
אליך במידת הצורך
שם
טלפון
Email

שלחו לי מידע מפורטל שבתון
מאשר/ת  תקנון פרטיות והשימוש
מרכז פוירשטיין לקידום כושר הלמידה - חינוך לחשיבה - מאמר מאת פרופ'  ראובן פוירשטיין
לאתר האינטרנט של מרכז פויירשטייןלאתר האינטרנט של המוסד
נא רשום שם מלא ופרטי התקשרות
כדי שנציג יוכל לחזור
אליך במידת הצורך
שם
טלפון
Email

שלחו לי מידע מפורטל שבתון
מאשר/ת  תקנון פרטיות והשימוש


חינוך לחשיבה

מאת:
פרופ' ראובן פוירשטיין, מייסד ויו"ר המרכז הבינלאומי לקידום כושר הלמידה.
הרב רפי פוירשטיין, ס' יו"ר המרכז הבינלאומי לקידום כושר הלמידה.

הגיע לידינו מבחן במתמטיקה של תלמידה בכיתה ו'. המבחן עסק בארבע פעולות חשבון בשברים עשרוניים. השאלות היו אחידות ברמת הקושי שלהן. הציון שלה היה 60. למבחן התלווה מכתב הממליץ להורי התלמידה לשכור לה מורה פרטית בחשבון. הסבירו נא מהי משמעותו של ציון 60 במבחן בחשבון. אם התלמידה אינה מכירה את המיומנות, הרי שעליה היה לקבל ציון נמוך יותר. אם היא מכירה מדוע קבלה 60? האם ניחשה?

הגיע לידינו מבחן באנגלית של תלמיד בכיתה י'. המבחן עסק בטקסט ספרותי כלשהו. הציון היה 70. התברר שהתלמיד ידע לענות על כל השאלות הפתוחות, אך לא הצליח למלא טבלה על אותו טקסט עצמו. מהי רמת השליטה שלו באנגלית?

ההסבר לשני סיפורים מאפיינים אלה נעוץ בהתעלמות הכמעט גורפת של מערכת החינוך הישראלית מתחום שלם, חיוני שאפילו כיכב בדו"ח וינוגראד המפורסם. התחום הוא 'תהליכי חשיבה ולמידה'.
בשני המקרים הכל כך שגרתיים הללו, המורים לא ידעו להבחין בין טעות שמקורה בחוסר ידע או חוסר שליטה במיומנות כלשהי, לבין טעות שמקורה 'בגורם האנושי'. בודאי שהם גם לא ידעו לנתח את טעויותיהם של התלמידים, ולהצביע על הפונקציה החשיבתית שהייתה אחראית לכישלון במבחן. גם אם המורה הייתה מזהה את הגורם האנושי המדויק, היא לא הייתה יודעת כיצד פותרים את הבעיה לתלמיד. המורה לא ידעה לומר שהתלמידה הינה אימפולסיבית, המגיבה לכל שאלה באופן אוטומאטי ללא השקעה של תהליכי עיבוד. המורה גם לא קישרה את ציונה הנמוך של הילדה לעובדה שהיא היתה הראשונה שיצאה מהמבחן. המורה גם לא שמה לב לכך שטעויותיה לא היו רחוקות מהתשובה הנכונה. הן היו 'בערך', עדות נוספת לאימפולסיביות שלה. המורה לאנגלית לא העלתה השערה, שאולי הקושי של התלמיד הינו בהבנת הטבלה כמשימה. בשני המקרים המורים לא ידעו לספק הסבר לכישלון, ולתת מענה מקצועי לתלמידים המתקשים.

זהו אחד הפרדוקסים היותר מוזרים במערכת החינוך הישראלית {ולמען ההגינות לא רק בה}. מלמדים בה שפות רבות. מלמדים בה עברית כי זה הרי ברור שאי אפשר ללא קריאה, כתיבה והבנת הנקרא. מלמדים בה שפה זרה ובעיקר אנגלית, כי זה הרי מפתח לכל כך הרבה תכנים. מלמדים בה מתמטיקה, לא בגלל שהמערכת שואפת להצמיח מתמטיקאים {כמה מתמטיקאים אתם מכירים?} אלא בגלל שמתמטיקה היא 'שפה'. היא הפלטפורמה הלוגית עליה יושבים המדעים המדויקים, מדעי החברה והטכנולוגיה המודרנית. אנחנו מלמדים את הילדים התעמלות, לא בגלל שבגללנו הם לא ירוצו וישחקו כדורסל, אלא בגלל שזה סוג של 'שפה גופנית' חיונית. אנחנו אמורים ללמוד גם שפה של 'ערכים' אבל זה עניין חשוב אחר. בתוך כל ים השפות הזה, והשעות הרבות המושקעות בהן לאורך שנים-עשר שנות הלימוד, נפקד מקומה של 'שפה' חיונית אחת, והיא שפת תהליכי החשיבה והלמידה. את זה לא לומדים. וגם אם כן, לא בצורה שיטתית, ממש כמקצוע בתכנית הלימודים.

הבה ונפתח את הרעיון הפשוט הזה. האם לא צריך ללמד את הילד למקד את תשומת ליבו בגירוי החשוב? אם זה בדברי המורה, או בתשובתו של התלמיד. לשם כך על הילד הצעיר לדעת לזהות את הגירוי החשוב בסביבה עתירת גירויים. על התלמיד ללמוד להשוות בין אירועים, חפצים או כל נתון אחר, כי לחשוב פירושו לייצר יחסים בין עובדות. זה יכול להיות יחסי סיבה ותוצאה, 'לפני-אחרי', עיקר – טפל ועוד ועוד. עליו ללמוד להפעיל רמה נאותה של דיוק בהתחשב בטבעה של המשימה העומדת לפניו. עליו לדייק מאד במתמטיקה ולהיות הרבה יותר יצירתי ומשוחרר בספרות. עליו ללמוד לזהות בעיה גלויה ונסתרת, להבין את עמימותה של הוראה. למשל במבחן שבו השאלה איננה מדוייקת, עליו להיות מסוגל להשתמש בהקשר הרחב כדי להבין הוראה מרומזת. עליו להעלות השערות, ולדעת ליצור אסטרטגיה של קבלת החלטות בין ההשערות השונות.
עליו להיות בעל נטייה לייצר אינטגרציה בין פריטי ידע שונים ולקשור בין השלם לחלקיו. עליו לדעת למיין, להשתמש במושגים, ולהתמודד עם כמות גדולה של פריטי אינפורמציה בו זמנית. בקיצור, עליו ללמוד לחשוב וללמוד ללמוד. הרעיון הוא כל כך פשוט.

כל מי שמשתמש במחשב, שאיננו איש מקצוע, יודע לטפל בכמה תקלות בסיסיות במחשב. האם המורה יודע לטפל בגורם האנושי של תלמידו? התשובה היא לא. והאם התלמיד לומד בצורה מסודרת ללמוד ולחשוב? התשובה היא גם, לא.
מהי הסיבה לפרדוקס מוזר זה? יש כאן, לדעתנו, הנחה סמויה מן העין, בלתי נראית ובלתי מנוסחת בשקיפות ובמודעות, אך להערכתי היא קיימת, אחרת לא היינו יכולים להסביר את הפרדוקס. מערכת החינוך לא מאמינה באמת ביכולתה לייצר שינוי באינטליגנציה של התלמיד.
כאילו המורה אומרתלעצמה:יש לי 35 תלמידים בכיתה, לכל אחד יש את מנת המשכל שלו אני אעביר שעור אחד וכל אחד יעבד אותו אחרת, כי לכל אחד מתלמידי מעבד קוגניטיבי שונה. אין בכוחי, המורה לשנות את האינטליגנציה של תלמידי, אני רק יכולה להשתמש בקיים. זאת ההנחה, והיא מוטעית.

תיאוריית ההתנסות בלמידה מתווכת של פרופ' פוירשטיין המצביעה על חשיבות החינוך ביצירת האינטליגנציה, הוכחה כבר. ההשפעה של תכנית לימודים קוגניטיבית, הוכחה גם היא במחקרים רבים. ובכל זאת אנו רחוקים עדיין מאד מההבנה שאין תחליף למקצוע חדש במערכת אותו ילמדו מהגן ועד י"ב. במסגרת המקצוע הזה ילמדו התלמידים לחשוב וללמוד. ההתעלמות מצורך זה, אחראית במידה רבה על הנסיגה ברמה של מערכת החינוך.

הדבר פוגע יותר בפריפריות ובשכבות החלשות, כיוון שאין בכוחן לממן חינוך משלים, ולפתח את האינטליגנציה של ילדיהם בצורה אקטיבית. הדבר נכון במיוחד לגבי אוכלוסיות עם שונות תרבותית כמו יוצאי אתיופיה, הבדואים ואחרים, המתקשים להסתגל לאורח החשיבה המערבי השולט במערכת החינוך שלנו. אינני כמובן טוען שעליהם לזנוח את מסורתם, חלילה וחס. אך על מנת להסתגל, עליהם לרכוש שפה חשיבתית נוספת. לא רק הם, גם אלפי הילדים המוגדרים מידי שנה כלקויי למידה, האם הם אינם 'לקויי הוראה'? האם הם לא סובלים מעדר תכנית לימודים רצינית שתצייד אותם במיומנויות החשיבה והלמידה הדרושות להם? התשובה היא בודאי כן. על מערכת חינוך מתקדמת לעבוד בשתי הרמות: ברמת התוכן וברמת התהליך. שינויים קוסמטיים בתחום של הוראת חשיבה ולמידה לא יפתרו את הבעיות העמוקות של מערכת החינוך שלנו. רק שינוי של ממש, שיכיר בתחום כקריטי לעתידו של דור העתיד שלנו, ובעצם לעתידה של המדינה, יחולל את השינוי המיוחל.

בחזוננו, אנו רואים גיליון ציונים בן שני טורים. בטור האחד רשום הציון המשקף את רמת הידע של התלמיד, ובטור השני, רשומה רמת תהליכי החשיבה שהתלמיד גילה במקצוע האמור. בחזוננו, אנו רואים פחות מאמץ לאבחן את ההגדרה אליה משויך התלמיד, ויותר מאמץ להגדיר את הלקות המסבירה את כשלונותיו. בחזוננו, אנו רואים 'הערכה מעצבת דינאמית', דהיינו מאמץ אבחוני המזהה את פוטנציאל הלמידה של התלמיד, את יכולותיו, ואת הדרך לשרטט מסלול של הצלחה, במקום הסברים מלומדים בשמות לטיניים לא ברורים לכישלונותיו החוזרים ונשנים. זאתעוד, בהתייחס לדברי מנכ"ל משרד החינוך לשעבר מר שמואל אבוהב, במאמרו בגיליון החינוך האחרון, שדי לה לחוליה אחת שתהיה כואבת, כדי להביא לידי קשיים בעמידתו ובתנוחתו של כל עמוד השדרה אליו היא שייכת. נדמה לנו שאין דרך אחרת אלא להפנות את מבטנו אל החוליה שבידה תלוי ועומד גורל החינוך: המורה. המורה הוא זה, שיכול להביא את התלמיד לידי יכולת למידה,לפתח בו עניין בלמידה,המורה הוא זה שיעשה שימוש בתהליך הלמידה בצורה שתיצור בתלמידו את כל הדרוש כדי להתקדם ולהתפתח, קרי - להשתנות.

אם נסכם את הנאמר לעיל, נראה לנו שאפשר להעמיד חמישה תנאים כדי להבטיח שהחוליה החיונית הזאת, המורה, יוכל לעשות את מלאכתו בצורה שתעזור לתלמיד להפוך ללומד יעיל, שכל התנסות וכל חשיפה לידע, לאירוע מיוחד ולתוכן חדש משנה אותו בצורה מבנית, ומאפשר לו להרחיב את תחום הדעת ואת החשיבה הקשורה בה.

להלן נביא חמישה תנאים לשם ביסוס פעילותו של המורה:
  • הנקודה הראשונה והחיונית ביותר, היא לטעת במורה את האמונה בכושר השתנותו של האדם ובכוחו של החינוך להביא לידי מימוש כושר זה, בלי שים לב לסיבת קשייו של התלמיד, לגילו, או לחומרת מצבו. אמונה זאת מקורה בצורך המורה והסביבה כולה לראות אתהאדם כזוכה לקידום הדרוש לו כדי להסתגל לחיים ולדרישותיו, היא הנוטעת את האמונה במה שנראה כהכרחי.
  • האמונה אמנם עשויה להיות כוח יוצר, אולם חשוב להעניק את הידע ואת המודעות למבנה החשיבה, מרכיביה, ומשמעותה בכושר הלמידה של האדם.
  • לכן יש להוסיף ולצייד את המורה במערכת אמצעים דידקטיים המבוססים על ההנחה שניתן לשנות את האדם בצורה מבנית, והכלים המיוחדים שבאמצעותם ניתן לבצע את השינוי המבוקש, דהיינו, הלמידה המתווכת, האבחון הדינאמי- המגלה את הכשרים מעבר להתנהגות הגלויה של הנבדק, תכנית ההעשרה האינסטרומנטלית המגבירה את כושר הלמידה, ולבסוף, עיצוב הסביבה כסביבה משנה ומפתחת. הדבר שוב דורש את הפעילות המיוחדת של המורה בתוך הכיתה, אך גם שיתוף הסביבה כולה – הבית והחברה שבה חי התלמיד.
  • יש להבטיח למורה מעמד חברתי וכלכלי נאות כדי שיוכל להקדיש את כל מרצו וכל כשריו הטובים לקידומו של התלמיד.
  • חשובה עד מאוד הכרת החברה במאמציו של המורה ומתן משמעות להצלחתו במאבק למען הילד הנזקק (וכל ילד הופך לנזקק בשעה מסויימת ובתנאים מסוימים).

<הכותבים: פרופ' ראובן פוירשטיין, מייסד ויו"ר המרכז הבינלאומי לקידום כושר הלמידה.
הרב רפי פוירשטיין, ס' יו"ר המרכז הבינלאומי לקידום כושר הלמידה.
 

 

לא מצאתם מועדים מתאימים ? פנו אלינו ונציע לכם מועדים נוספים

פנו למידע על הקורסים ל מרכז פויירשטיין




שלחו לי מידע מפורטל שבתון

הציגו מספר טלפון של מרכז פויירשטייןהצג מספר טלפון של המוסד
נא רשום שם מלא ופרטי התקשרות
כדי שנציג יוכל לחזור
אליך במידת הצורך
שם
טלפון
Email

שלחו לי מידע מפורטל שבתון
מאשר/ת  תקנון פרטיות והשימוש