פורים ופחדים
 מאת: מיכל וימר 

תחפושות, בדומה לציורי ילדים,
הן ביטוי לצרכים הרגשיים המודעים והלא מודעים של הילד.
 

תחפושות, בדומה לציורי ילדים, הן ביטוי לצרכים הרגשיים המודעים והלא מודעים של הילד.  כאשר הן ביטוי לצרכים רגשיים מודעים, נוכל לראות הקבלה בין עולם הדמיון ונושא ההתחפשות לנושא הציורים. למשל, ילדים כוחניים יתחפשו לגיבורים ולוחמים ובציוריהם נוכל לראות דמויות גדולות ומפלצות. לעומתם, ילדים שמרגישים חלשים ותלויים יעדיפו להתחפש לשוטרים ולרופאים, ובציוריהם יקפידו לעמוד במשימה כפי שנתבקשו, ולעיתים יעדיפו שהוריהם ילמדו אותם כיצד לצייר טוב יותר. יחד עם זאת, פעמים רבות רואים הילדים בתחפושת ובציור הזדמנות להביע את הצרכים הרגשיים הלא מודעים - למשל, 'הילד השקט' שמתחפש למפלצת אימתנית ומרבה לצייר דמויות מפחידות.

פורים חל רק פעם בשנה לכן, בפורים יש לילדים הזדמנות לתת דרור למאווייהם באופן הכי קיצוני שאפשר. לעומת זאת, הביטוי היומיומי דרך הציור הוא מורכב ומעמיק יותר.
על פי רוב, ילדות טובות יקפידו לצייר במהלך השנה "ציורים טובים" ורק בפורים, ליום אחד, ירשו לעצמן להתחפש למכשפה רעה. פענוח של "ציור טוב" הוא פענוח מורכב מאוד. הילד/ה שציירו אותו מקפידים להיות בסדר, לעמוד בדרישות ובאותו הזמן עדיין קיימים בתוכם הצרכים הרגשיים הלא מודעים (אלו שמופיעים רק בפורים, כשאפשר להתחבא מאחורי מסכת זהות אחרת). זוהי משימה קשה, עבור הילד, להסתיר לאורך זמן את צרכיו הרגשיים וקיימות שיטות רבות ומגוונות, בהן משתמשים ילדים בכדי להצליח במשימה זו.

ברגע שבו הילד המחופש מביט במראה או בחבריו המחופשים, הוא מישיר מבט אל אותו צורך רגשי לא מודע ופעמים רבות ירגיש פחד. כאן גם טמון חלק מההסבר לפחדים רבים המלווים את חג הפורים כמו: פחד מליצנים, מדמויות מאופרות, ממסכות וכד'.
כאשר ילדים פוגשים את הצורך הרגשי ואת הפחד באופן ישיר בציור, הם בדרך כלל יקמטו את הציור וישליכוהו לפח. אך הפחד ימשיך להופיע בדרכים עקיפות.
כשילד פוחד הוא יבטא זאת באופן עקיף בציור, ויעשה זאת בדרכים רבות ומגוונות למשל: לפעמים ציוריו יהיו חסרי שקט ולא מאורגנים, ופעמים אחרות נראה ציורים מאורגנים בכפייתיות (מתוך הצורך לשלוט בפחד). הוא יתעכב על נקודות מיותרות וזניחות, צביעתו תהיה חזקה ולחוצה ופעמים רבות נוכל לראות רמת ציור שמתאימה לילד צעיר יותר.
אחת הדרכים לביטוי התנהגותי עקיף של פחדים וצרכים רגשיים היא ההרטבה. ובמיוחד ההרטבה המשנית (חזרה להרטבה לאחר גמילה), כפי שקורה עם נ'.

הוריה של נ', בת 5.8, מספרים שהיא נגמלה כבר בגיל שנתיים מהרטבת יום, ובגיל שלוש מהרטבת לילה. אבל כשנולד אחיה הצעיר (לפני שנה וחצי), חזרה להרטיב בלילות. הוריה שואלים האם ההרטבה נובעת מבעיה פיזית או פסיכולוגית, ובאילו דרכים ניתן לטפל בעניין?

הגורמים הפיזיים להרטבה כוללים: מרכיב תורשתי, חולשת שרירים, כיס שתן קטן יחסית ומחסור בהורמון ADH. מבחינה גרפית לא רואים בציוריה של נ' סימנים לבעיה פיזית שכזו (עם זאת, אני ממליצה להוריה לקבל חוות דעת רפואית מוסמכת).
ההרטבה המשנית ממנה היא סובלת, נובעת בעיקר מגורמים פסיכולוגיים- נפשיים. נ' היא ילדה חכמה במיוחד ויש לה חוש הומור נפלא. חשיבתה מקורית ובעלת מעוף, ואפילו גג הבית שהיא מציירת נוגע בשמיים... היא יודעת להתבטא ברמה גבוהה ובעלת כשרון מולד לשפות.
כושר האבחנה שלה גבוה, והיא קשובה לכל מילה שנאמרת בבית. האמירות המתחכמות שנ' משתמשת בהן, מסייעות לה לקבל את תשומת הלב שהיא זקוקה לה. היא אוהבת לביים את הסביבה ולהגיד לכל אחד מה עליו לעשות, ומדי פעם מנסה גם לשלוט באחד ההורים.
נ' מציירת שוב ושוב את אחיה כגורם מפריע: בציור המשפחה שלה אפשר לראות כיצד הוא ממוקם בין שני הוריה, ואילו היא "נדחפה" הצידה והפכה לנמוכה ממנו.

חשוב לה מאוד להיות במרכז תשומת הלב, והיא מוכנה לנקוט גם בדרכים תקיפות כדי לזכות שוב במעמד. יחד עם זאת, היא מודעת לחוקים ולאיסורים ולכן עוצרת את התוקפנות בתוכה. העצירה המלאכותית הזו, גועשת בתוכה ויוצרת אי שקט פנימי, תנועיות יתר וחרדות (שמופיעות בעיקר על רקע של פרידה, נטישה, מעבר דירה וכד').
בתוך תוכה היא דומה מאוד לאביה (עפ"י כתב ידו): שניהם מסווים בהצלחה את הרגישות והעדינות הרבה שבהם. נ' מודעת למצבה ורוצה לשלוט בצרכיה ולייצב אותם, אך חוששת לבטא באופן ישיר את הכעס והתסכול כלפי אחיה, ולכן מעדיפה את הדרך העקיפה.
קיימות מספר דרכים וטכניקות בהן ניתן לסייע לה בהתמודדות עם הקשיים הללו, אפרט כאן את הנפוצות יותר למשל: חלק מהילדים נוקטים בהתנהגות רגרסיבית (חזרה להרטבה/מוצץ וכד') כשהם שמים לב ליתרונות "הקטנים". לכן, חשוב שהוריה יבדקו האם הם מדגישים בפניה במידה מספקת את יתרונות "הגדולים": אפשר לקחת אותה למקומות של "גדולים", לשתף אותה בהחלטות של "גדולים", אך להימנע מלומר לה: " הפסיקי להרטיב, את כבר גדולה!".
במקביל, בלו עמה בנפרד מהאח הקטן. נ' חוזרת ומציירת בציוריה את הצורך ביציבות, לכן אני ממליצה לקבוע מסגרת זמן קבועה ושבועית, בעלת פעילות שחוזרת על עצמה - שבה אחד ההורים מבלה רק עמה. כל התהליך הזה חייב להיעשות בזהירות ובתבונה, משום שנ' יודעת כיצד לנתב בחוכמה את המבוגרים עפ"י רצונותיה. חשוב לחזק את העצמאות שבה, ולא להפוך אותה לשולטת ולמחליטה בכל.
בכל מקרה, כדאי שהטיפול בעניין ייעשה ברמה הפסיכולוגית (כולל הנחיית הורים), תוך מתן כלים בהם תוכלו להשתמש בסביבת הבית המוכרת. אני ממליצה, בשלב זה שלא לערב את נ' בהתייעצויות עם הגורם המקצועי.

כתבה שפורסמה בעיתונים "להיות משפחה" ו"משפחה טובה",
במסגרת המדור 'בעשר אצבעות', מרץ 2004  

למורים בשנת שבתון
 יש לקבל אישור של קרן ההשתלמות לפני רישום ותשלום לקורסים

זכאות לגמולי השתלמות
יש לבדוק עם המפקח המחוזי על ההשתלמויות מטעם משרד החינוך