ובאמת, המילה רגש מגיעה מהשורש ר.ג.ש.
שפירושו: להסעיר ולעורר (מילון אבן שושן) הדבר אכן מתאים, שכן רוב הרגשות
שלנו קשורים עם תגובה או תנועה פיזית מסוג כלשהו. אנו צוחקים, אנו בוכים,
רועדים, זועפים, נלחמים, בורחים. על פי המחקרים מורכב הרגש משלושה חלקים
עיקריים:
1) חוויה או תחושה פנימית
2) תגובות או פעולות התנהגותיות
המופנות כלפי חוץ,
3) תגובות פיזיולוגיות.
אנו יודעים ששינוי בכל אחד משלושת הגורמים
המשולבים זה בזה, משפיע באופן שאין לשנותו על השניים האחרים. שנו את הרגש,
צפו לשינוי במצבים ההתנהגותיים והגופניים. שנו את ההתנהגות וקבלו שינוי
במצבים הרגשיים והגופניים.
הקינסיולוגיה היא תכנית מבוססת-תנועה
המציעה לאדם ארגז כלים לשחרור מתח ולקידום הלמידה שלו בכל תחומי החיים.
לתרגול השמינייה הזריזה יש כוח לשנות את
המצבים הרגשיים וההתנהגותיים וליצור שילובים בין המוח והגוף .
הקישו כאן לדף התרגילים
ביבליוגרפיה:
התפוצצות רכבת ברוסיה - העבודה עם הילדים
הניצולים,
שסבלו מטראומה איומה – בעזרת תרגילי/משחקי
מוח
"ב1988- הייתי חלק ממשלחת אורחת של תריסר מחנכים לברית
המועצות כחלק מהמיזם הסובייטי של איגוד הפסיכולוגים ההומניסטים. משימתנו
הייתה לעבוד עם מחנכים סובייטים ולהציג טכנולוגיות הוראה יעילות. אני הצגתי
את משחקי המוח והשארתי את חמישים ספרי ההדרכה שלי בנושא במרכז המדעים
הפדגוגיים במוסקבה ובסנט פטרסבורג (אז לנינגרד). אחד מהספרים הללו מצא את
דרכו לידיה של סווטלנה מסגוטובה (Masgutova),
ראש מכון אקסנט לפסיכולוגיה שבאורצ'ובו-זואבה ברוסיה. ב1991, היא ביקשה
ממני לבוא ולהיפגש עם כמה פסיכולוגים ורופאים להם הכירה את משחקי המוח.
באותה ההזדמנות, סיפרה לי על חוויותיה הבלתי-רגילות עם העבודה הזו.
ב-1989 הייתה התפוצצות רכבת גדולה במרחק
שעה וחצי ממוסקבה. על ד"ר סווטלנה מסגוטובה (פסיכולוגית) הוטלה המשימה של
עבודה עם הילדים הניצולים, שסבלו מטראומה איומה. היא השתמשה בכל כלי מקצועי
שהיה לה עם הילדים הכוויים הללו, כולל תרפיה. הציורים שציירו היו של מפלצות
מפוחמות בעלות עין אחת וסוסים בוערים בצבעים כהים. אחרי שלושה חודשים, מתו
מעל מחצית מהילדים. היתר הציגו תסמינים של דיכאון והמשיכו לצייר ציורי
זוועה בפגישות התרפיה שלהם.
באותו הזמן גילתה ד"ר סווטלנה מסגוטובה את
הספרון משחקי המוח הבסיסי, בביקור שערכה במוסד למדעים הפדגוגיים במוסקבה.
היא החלה מיד להשתמש בפעילויות הללו עם הילדים ותוך שבועות מספר התחלפו
התמונות שציירו. צבעים בהירים הופיעו לצִדן של קשתות בענן, פרפרים וילדים
רצים באחו. כל הילדים הראו פרספקטיבה חיובית והחלו להירפא. זה הפתיע אותה,
את הרופאים ואת ההורים כל כך, עד שבתום שישה חודשים היא אספה את הרישומים
שלה וערכה מאמר מדעי. מומחים בכל רחבי רוסיה התעניינו והזמינו אותה לנאום".
מתוך: חכמה בתנועה – מדוע למידה אינה רק
בראשנו/דר' קרלה הנפורד – הוצאת נורד
הקישו כאן לדף התרגילים
