איך אומרים "לא" לנער מתבגר שכל חבריו האחרים כבר מתהדרים בדו גלגלי ממונע?
דני עמית , פסיכולוג, מנהל הקליניקה למשפחה ולילד, מכון אדלר

כשהנוער מגיע לגיל שבו אפשר כבר להתחיל לרכוב על אופנוע, מוצאים את עצמם הורים רבים בדילמה קשה: אופנוע הוא כלי מסוכן, במיוחד בכבישי ישראל. יחד עם זאת, איך אומרים לא לנער מתבגר שכל חבריו האחרים כבר מתהדרים בדו גלגלי ממונע?

נהגים צעירים מעורבים בתאונות דרכים הרבה יותר מהצפוי על פי שכיחותן באוכלוסיה הכללית. למרות שנהגים בגילאי 18 עד 24 מהווים רק כ- 14 אחוז ממצבת הנהגים בישראל, מגיע שיעור ההרוגים בתאונות קטלניות ל- 20 אחוז. הגורמים הישירים לתאונות אלו הם מהירות מופרזת, אי שמירה על ימין הדרך, אי מתן זכות קדימה והתנהגות של רוכבי אופניים ואופנועים. למרות זאת, נהיגה באופנוע או במכונית מהווה משאת נפש למתבגרים רבים.

הנהיגה עונה על צרכים פסיכולוגים וחברתיים בסיסיים כגון תחושה של שייכות לקבוצה ומקובלות בה, שליטה במצב ובחיים, תחושה של ריגושים, גבריות ובריחה מערך עצמי נמוך ומתחושת כישלון. מתבגרים רבים "מכורים" לאופנוע שלהם ומרבים לטפל בו. כלי הרכב מסמל מצב ומסמל שייכות. מתבגרים רבים שואלים את זכותם מהכלי - אם הוא יפה, מבריק, "קולי" - גם אני כזה. מעבר לכך, מהווה האופנוע כלי תחבורה יעיל וזול, הנמצא בהישג ידו של המתבגר ומאפשר לו ניידות ואוטונומיה מהוריו.

וכיום.....??? הורה העומד בפני בקשה של המתבגר לאופנוע, ניצב בפני מספר דילמות קשות. מצד אחד קיים רצון להגן על הנער מפני מה שנראה כסכנת חיים, מצב שני, יש רצון להיענות לצרכים של המתבגר ולבקשותיו. לכך מתווספת ההכרה, כי בגיל ההתבגרות, יכולתו של ההורה להשפיע על המתבגר, או לכפות עליו התנהגות, מוגבלת ביחס לשנים קודמות

מתבגרים רבים יטענו בפני ההורה כי במידה שלא יזכו לתמיכתו, ישיגו את האופנוע גם ללא הסכמתו. לא אחת המתבגר אף מציב אולטימטום בפני הוריו: אם לא תסכימו לאופנוע, אנקוט בפעולות מחאה כגון צמצום שיתוף הפעולה בבית, ועלול אף להגיע לאיום על עזיבת הבית וצמצום ההשקעה בתחומים החשובים להורים, כגון תפקוד בבית הספר וכדומה.

במצב קיצוני זה, ניצב ההורה בפני בחירה בין שתי אלטרנטיבות קשות: סיכון של היפגעות פיזית של הנער מעצם הסכמתו לרכישת האופנוע, והסיכון של פגיעה במערכת היחסים עם הנער ופגיעה בתפקודו ועתידו. מכאן שההורה הרוצה בטובת ילדו, עומד לכאורה במצב של NO WIN SITUATION: אם יעמוד על הגבול - יפגע ביחסים, ואם יסכים לתביעת בנו - יחיה בתחושה שהעמיד את בנו בסכנת חיים.

הפתרון טמון, במידה רבה, בטיב היחסים הקיימים בין ההורה לבנו וביכולתו של ההורה לשתף את המתבגר בדאגתו ולבטיו תוך חיפוש מענה משותף לבעיה. במצב שבו קיימת מערכת יחסים טובה המושתת על תקשורת פתוחה והתחשבות הדדית, קל יותר ליישב קונפליקטים ומחלוקות. מכאן שעל ההורה ועל המתבגר לנסות לחפש יחד פתרונות שיהיו קבילים על שני הצדדים: מצד אחד המתבגר יתחשב בדאגת ההורה ויעלה הצעות שיצמצמו את מידת הסיכון, ומנגד ההורה יעלה הצעות מתוך כוונה להיענות לצורכי המתבגר.

להלן מספר הצעות לדוגמה, שיכולות לגשר בין עמדת ההורה לעמדת המתבגר:

• שימוש נרחב במכונית המשפחתית ככלי לניידות ועצמאות של המתבגר.
• הסכמה עקרונית על רכישת אופנוע בגיל מאוחר יותר, לאחר שהמתבגר ירכוש ניסיון בנסיעה בכבישים ויוכיח בגרות ואחריות בנהיגה.
• עידוד עיסוק בפעילות אתגר והרפתקנות (שמידת הסיכון בהם פחותה) כתחליף לרכיבה על אופנוע. למשל : סקי, גלישת גלים וכדומה.
• הסכמה על שימוש זהיר באופנוע. למשל, הגבלת הנהיגה לשעות מסוימות, נסיעה במיגון מרבי (קסדה טובה, כפפות, מעיל עור), נהיגה באזורים פחות מסוכנים, למשל: לאפשר למתבגר נהיגת שטח תוך הימנעות מנהיגה בכבישים, לא לאפשר לו נהיגה בחורף וכדומה.
• חיוב השתתפות בקורסים לנהיגה בטוחה ונהיגה מונעת.

ניתן לסכם כי הבקשה לאופנוע מעלה בפני הורים רבים דילמה מאוד מורכבת, ובשל כך אין פתרונות קלים. יחד עם זאת, חיפוש פתרונות בדרך של הסכם ושיתוף עשויה להביא לפתרון שיהיה קביל על שני הצדדים ויאפשר שמירה על מערכת יחסים טובה ופתוחה. יש לציין כי במקרים רבים יכול פתרון טוב של הקונפליקט לקדם את התקשורת בין ההורה למתבגר ואף להעמיק את הקשר ביניהם. במידה שההורה חש שהדיון בבעיה מביא למאבקים והרעה ביחסים, מומלץ לשקול פנייה לעזרה מקצועית בניסיון להגיע לפתרון מוצלח של הבעיה.

כל הזכויות שמורות למכון אדלר

למידע על הלימודים במבון אדלר ולפנייה לנציג