להיות מורים מעודדים: יישום העקרונות האדלריאניים בהוראה

מאת: ענת אשד  (M.A. בחינוך)      - מורה  ומנחת קבוצות הורים ומורים

"העידוד כמוהו כהזנה.
 חוסר עידוד הוא הרעבה.
 ביקורת היא הרעלה".. 
                  (דרייקוס).

מטרת העבודה שלנו כמורים היא להצמיח ולחזק את התלמידים. המטרה נעלה, אך לא תמיד אנו יודעים לעשות זאת נכון. 
ילדים שזוכים בעידוד  מקבלים כוחות להמשיך הלאה. אלה ילדים שנפגשים עם עצמם באופן חיובי. תגובת המורה חשובה מאוד עבור כל ילד ובכל גיל. מורה יכול להצמיח ולחזק, או לחילופין, לא דווקא מתוך כוונה רעה, לגרום לתלמיד תחושת נחיתות כאשר הוא מתמקד רק בצדדים החלשים שלו.
כולנו מכירים את הילדים שהפסיקו לצייר, כי אמרו להם שהם לא מציירים יפה וכדאי להם להשתפר, או את הילדים שפוחדים לקרוא בקול בכיתה כי הם חוששים שילעגו להם. כמורים אנו המראה של הילד – אנו משקפים לו את יכולתו. עלינו לשדר לילד שאנו מאמינים ביכולתו ולשקף לו את הצלחותיו, אחרת נזיק לו.    כפי שאמר פרופ' דרייקוס, "כשאנחנו מותחים ביקורת, אנחנו מרעילים אותו."

 פרופ' דרייקוס – תלמידו של ד"ר אלפרד אדלר -  בספרו "ילדים האתגר" כותב שהעידוד הוא בעצם הנושא החשוב ביותר בגידול ילדים.  חוסר העידוד הינו הגורם, לדעת דרייקוס, להרבה מן ההפרעות שבהתנהגות. ילד שהתנהגותו שלילית  הוא ילד שהייאוש התגנב ללבו בגלל חוסר עידוד.
לעודד TO ENCOURAGE  משמעותו להפיח אומץ. אנו נוטים לפעמים לעודד את המצליחים, להתפעל מהם, לכבד אותם ומאידך, יש בנו נטייה להשפיל את הנכשלים, להעניש אותם ולהתבייש בהם.  אדלר מציע ליצור אווירה של עידוד שממנה ייהנו כולם, אולם להשקיע מאמץ נוסף ואינטנסיבי דווקא בעידוד הנכשלים. תלמה בר-אב כותבת בספרה  "לגעת בחיים"  ש"עידוד הוא כל מה שמעלה את ערך האדם בעיני עצמו".  מטרת העידוד לנטוע בלב אמונה, אומץ, אופטימיות ואקטיביות. ומאידך,  חוסר עידוד יוצר פחד, פקפוק, פסימיות ופאסיביות.
 

מה רע בביקורת?

"יהא לנו האומץ להיות בלתי מושלמים ולהרשות לילדינו להיות בלתי מושלמים"

(דרייקוס – ילדים האתגר)

ברוב ההרצאות והסדנאות שאני מעבירה – הגישה האדלריאנית מתקבלת באופן החיובי ביותר, עד שאני מגיעה לביקורת על ביקורת.....
גם להורים וגם למורים קשה להשתחרר מהביקורת.
"כיצד הילד ידע שהדברים שהוא עשה הם לא בסדר"?
"כיצד התלמיד ינסה לשפר את ציוניו – אם לא אראה לו שהוא לא בסדר"?....
הצורך לבקר נתפס, כנראה, כחלק מהתפקיד שלנו כמנחים וכהורים.
ברור שיש לנו תפקיד  ללמד ולהנחות – אבל השאלה היא כיצד עושים זאת.
אפשר להעיר וללמד ואפשר לבקר – וזה ההבדל.
ביקורת בדרך כלל נעשית באופן שמשפיל את המבוקר. היא מתמקדת בטעויות ובשלילי. כשאנו מבקרים אנו  שוללים:  "מדוע עשית זאת?"  "אתה לא מצליח..."  "כך זה לא בסדר..."
ברור שיש לתת הנחיות לשיפור.  אבל  עלינו להנחות  באופן שלא ירמוס את הלומד. תלמידי מכירים  את המושג : "מחמיא ומשפר"...
 אכן, תמיד ניתן לשפר כל דבר שאנו עושים, אבל  אסור לנו לשכוח ולהזניח את חצי הכוס המלאה.  ראשית, בשביל הכוחות והערך העצמי נתייחס לדברים החיוביים שנעשו ונאמרו ואח"כ נאמר כיצד ניתן לשפר- וגם אז נתייחס בעיקר לעשייה ולא לעושה.  התייחסות רק לשלילי, רק לאין, רק לכישלונות – מחלישה והורסת את המוטיבציה להמשיך וגורמת להסתגרות ופסיביות.
פעמים רבות אנו שומעים את המושג : "ביקורת בונה"...  כדאי שכל אחד מאתנו ינסה להיזכר מתי ביקורת גרמה לו תחושת ערך..??? מתי ביקורת בנתה אותו??? ביקורת גורמת לתחושה של "אני לא שווה"...  "אין לי יכולת..."  והרי לא זו מטרתנו בבואנו לחנך ולהצמיח את הילדים. כדאי גם לזכור ש"מי שלא עושה לא טועה"...  אם נאמץ את הגישה שטעות זו הזדמנות ללמידה. אם נאמץ את הגישה שדברים שנעשים לא כראוי לא נעשו בכוונה תחילה – אלא בטעות/ בחוסר ידע / מחוסר מיומנות...  נוכל אז  להיות הרבה יותר סבלנים וסובלנים לטעויות.

 איך נעודד?

חובה עלינו לזכור שכל תלמיד ותלמידה שלנו זקוקים לעידוד. כולם זקוקים לכך שנראה אותם, שנתייחס אליהם,  שנציין את החיוב שבמעשיהם. 
כולם זקוקים לחוויה של הצלחה. כדי לעודד נכון חשוב מאוד להתייחס למעשים ולא לעושים.  כאשר אנו מחמיאים לעשייה –אנו מחזקים את כוחו ואת רוחו של העושה.  בגישה האדלריאנית אנו מבחינים בין שבח לבין עידוד – כשהעדפה כמובן היא לעודד ולא לשבח. 

להלן ההבדלים בין שבח לבין עידוד:

• השבח ניתן לעושה: "אתה חרוץ, חכם, גאון וכו'"

• העידוד ניתן למעשה:  "מה שעשית/אמרת  מצא חן בעיני..."
  ככל שההתייחסות למעשה היא יותר ספציפית הדברים נשמעים יותר אמינים ופחות יוצרים לחץ וציפיות.  

• השבח: ניתן למצליחנים   

• העידוד: ניתן גם למצליחנים וגם לנכשלים.

• השבח:  ניתן על העבר. 

• ובעידוד:  אנו מביעים אמון וקבלה שאמורים להפיח אומץ כלפי העתיד.

 כמורים  יש לנו הזדמנויות רבות לעודד. אנו נותנים לתלמידים משוב כל העת.
חשוב מאוד שנקפיד להתייחס לתהליך ולהשקעה ולא רק לתוצאות. ילד שהצליח במבחן  וקיבל ציון גבוה – הציון כבר מהווה עבורו עידוד ותחושת ערך.
הבעיה היא כשילד נכשל במבחן.  דווקא ילד כזה זקוק לעידוד.  לאמונה בעצמו.  תפקידנו  כמורים לשדר לו שאנו מאמינים בו –ולהצביע בפניו על נקודות החוזק שלו. כדאי להזכיר לתלמיד שנכשל את הצלחותיו. במקרים אחרים  רצוי להשתמש בשיטת  "מחמיא ומשפר" – נראה לו היכן הוא כן הצליח  ויחד אתו ננסה להגיע לתובנה למה הוא זקוק כדי להצליח בפעם הבאה... וכפי שאמר אדלר – "לעודד את הנכשלים הרבה יותר קשה, אבל הם אלה שזקוקים באמת לעידוד..."

הכותבת ענת אשד
מנחת קבוצות הורים ומורים.
מגשרת מוסמכת בענייני גירושין.
 

לפנייה לענת אשד
כל הזכויות שמורות לענת אשד

למורים בשנת שבתון
 יש לקבל אישור של קרן ההשתלמות לפני רישום ותשלום לקורסים

זכאות לגמולי השתלמות
יש לבדוק עם המפקח המחוזי על ההשתלמויות מטעם משרד החינוך